"הדבר הכי רע שקרה לי זה שקיבלתי אמא כמוך", " למה את לא מכינה לי עוגה כמו האימהות האחרות?"

סיפורה של משפחה המתמודדת עם הרבה מעבר למצוקה הכלכלית – הפרעות אכילה, התמודדות עם מחלת הסרטן, ומצוקה כלכלית.

"אנחנו לא חיים את החיים, אנחנו שורדים אותם" כך תיארה לנו מירה ממרכז הארץ את ההתמודדות שלה ושל משפחתה בצל הפרעות האכילה עמם היא מתמודדת כבר 15 שנים.

מירה אמא לילד בן 7 ולילדה בת שנתיים, מתמודדת עם הפרעות אכילה על רקע OCD ומגיעה למצבי קיצון קשים מאוד, בזמן שבעלה מחלים ממחלת הסרטן.

"בעלי היה מאושפז במצב מאוד קשה וכל מה שאני יכולתי לחשוב עליו זה האוכל… רציתי להיות שם בשבילו אבל לא הצלחתי. אני חולמת להיות שם בשביל משפחתי ולתמוך בהם." אמרה לנו מירה כאשר נשאלה מה הייתה הנקודה הקשה ביותר עבורה. היא תיארה את הפעם בה היא שכבה לאחר התקף בולמוס, החזיקה את עצמה ערה שלא להתעלף, כשלפתע בנה נכנס לחדרה ואמר לה:

"אמא תקומי! הבית בלאגן! את צריכה לקום ולנקות. זה לא הזמן לישון עדיין אמא."

מירה סיפרה לנו בכאב עמוק כי היא שקלה רבות על הפסקת הטיפולים עקב הקשיים הכלכליים אליהם הם נקלעו בעקבות המחלה של בעלה והתקפי הבולמוס שלה.

מירה מסבירה לנו שהפרעת האכילה שלה היא מהקשות ביותר עקב כך שהיא נובעת מהפרעות OCD חמורות, יש לה צורך עז להיות בשליטה מלאה תמיד, ועבורה להיות בשליטה, זה לאכול כמה, מתי ואיך שהיא רוצה. כשנגמר האוכל בבית היא מתחילה לאכול שאריות שנפלו על הרצפה, וכשהיא מתאשפזת, היא מגניבה לאשפוז מאות שקיות של סוכרזית ואוכלת אותם על אף האיסור המוחלט להכניס אוכל מבחוץ למוסד.

מירה מודעת להשלכות הקשות שהיא יכולה להתדרדר אליהם ולעתים אוסרת על עצמה באופן גורף להכניס כל חתיכת אוכל קטנה, היא שיתפה אותנו שלעתים היא מגיעה למצב הקיצון השני בו היא שבוע ימים לא אוכלת כלום, הכל מתוך החשש כי ברגע שהיא תתחיל לאכול – היא לעולם לא תפסיק. היא מנסה לשכנע את עצמה שלאוכל אין כל תועלת לגופה, ושזו סתם "הנאה דמיונית".

בדמעות בעיניים מירה בכתה לנו "התרופה שאני עכשיו נוטלת, היא מבלבלת אותי, הזיכרון שלי נפגם ואני מדברת כמו ילדה קטנה, יש לי קושי לשלוף מילים ואני מתבלבלת בקריאה – לא מזמן אמרו לי בעבודה שאם אני אמשיך להתדרדר הם ייאלצו לפטר אותי."

מירה ומשפחתה זקוקים לסיוע כלכלי מיידי על מנת שיוכלו להתגבר על התקופה הזו. ללא סיוע כלכלי, מירה תיאלץ להפסיק את השיקום ומצבה יכול להגיע לנקודות שפל חדשות.

"חובה פסיכולוגית מינימום פעם בשבוע, רצוי פעמיים, פסיכיאטר לפחות מפגש בחודש ובנוסף יש גם את מרכז השיקום. אנחנו מגיעים ל5000 שקלים בחודש רק על הטיפולים ועוד לא התחלנו לחשוב על הגנים והאוכל והשכירות." היא סופרת לנו ומתארת כרשימת קניות לנפש. המצב בבית המשפחה אינו פשוט כלל.

אנא עזרו למירה, בעלה, ושני ילדיהם לחזור חזרה לחיות את החיים, כי כרגע, לדבריה, "אנחנו צופים על החיים מהצד."